בתמונה הראשונה עומדת לה גרנד סנטרל - אחת מתחנות הרכבת המפוארות בארצות הברית. בתמונה השניה - אזור כלשהו מתוך פן סטיישן - אחת מתחנות הרכבת השנואות בארצות הברית (והממש לא מעניינות מבחוץ). מה שעצוב זה, שעד 1963 פן סטיישן הייתה אפילו יפה יותר מגרנד סנטרל! כפי שאפשר לראות בתמונות הישנות יותר, היא הייתה ענקית ומפונפנת, בנויה בסגנון אדריכלי שדומה לזה של גרנד סנטרל (ונקרא בוז אר, או כפי שאני קוראת לו: "הסגנון המשוויץ", כי הוא בעיקר נועד להשוויץ בכוח הכלכלי, הפוליטי והמסחרי של ניו יורק), וכולם ממש ממש אהבו אותה.
ובכל זאת, ב-1963, היזמים שהיו הבעלים של התחנה החליטו להרוס אותה כדי לבנות שם תחנה חדשה ו"רווחית יותר". איך הם הצליחו להרוס כזה בניין יפה בלי שאף אחד יעצור אותם? התשובה היא: רק אחרי שהרסו את הבניין, ובעקבות הסערה הגדולה שאנשי ניו יורק הקימו, חוקקו לראשונה חוקי שימור עירוניים שנועדו להגן על הבניינים האלה! עד אז לא חשבו שהבניינים הממש יפים ומפוארים של המאות הקודמות ראויים לשימור, וכסף היה הדבר היחיד שעניין את הנדל"ניסטים, לא יופי או ערך היסטורי.
חוקי השימור האלה גם באו בדיוק בזמן, כי באותן שנים בדיוק, אותם יזמים חמדנים התכוונו להרוס גם את גרנד סנטרל! פוי! אבל לשמחתנו ועדת השימור שזה אך הוקמה מנעה את זה, וסוף טוב הכל טוב אנחנו יכולים ללכת לשם עכשיו (בסיורים שלי בין היתר אבל מותר גם לבד), להתבונן בתקרה המרהיבה של התחנה ולהרגיש כאילו חזרנו אחורה בזמן לתחילת המאה ה-20, אם כי מי רוצה את זה? לא היה אז מזגן.
ולמי שרוצים לראות עוד תמונות מהפלא שאבד:
https://ny.curbed.com/2017/11/7/16616314/old-penn-station-history-photos-mckim
