גשר ברוקלין הוא אחד הגשרים האהובים עליי ביותר בעיר. הוא עוצמתי ומלכותי, הוא היה הישג אדריכלי מטורף לזמנו, ומסלול ההליכה שאנחנו הולכים עליו הוא אותו אחד מאז 1883 ולא יודעת. קשה להסביר אהבה. אבל אני בעיקר ממש אוהבת את סיפור ההקמה שלו.
אז ככה: את הגשר תכנן והתחיל לבנות איש חכם ומוכשר בשם ג'ון א רובלינג.
אלא שהרעיונות החדשניים שלו לגשר, שכללו כבלים תומכים מפלדה ויסודות תת מימיים, מעולם לא נוסו בעבר בכזה סדר גודל ולכן עשרות אנשים נהרגו במהלך הבנייה. הבאסה: אחד האנשים שנהרגו היה ג'ון בעצמו, שמת מטטנוס לאחר שמעבורת שעגנה במזח שהוא עמד עליו מחצה לו את הרגל! (היו צריכים לקטוע לו את האצבעות, הוא סירב לקבל טיפול נוסף חוץ מאיזה טיפול קיקיוני שהאמינו בו אז וזה היה סמטוחה, עזבו).
למזלו של הגשר, גם הבן של רובלינג, וושינגטון, היה אדריכל ולכן הוא השתלט על העניינים והעבודות נמשכו. עכשיו, היסודות התת מימיים שאבא שלו המציא דרשו שהיה ממושכת מתחת למים, ובעומק די רציני. התוצאה: ככל שהעובדים התקדמו עמוק יותר, הם החלו לסבול מבחילות, שיתוק, ואפילו מוות, כי אז הם לא ידעו שיש כזה דבר שכרון מעמקים. תנחשו מי גם נפגע? נכון! וושינגטון רובלינג! אז הוא לא מת, אבל הוא סבל מפגיעה במערכת העצבים ששיתקה אותו כמעט לחלוטין.
האם בכך תם סיפורם של הרובלינגים עם הגשר? כמובן שלא! בשנה הראשונה לשיתוק, וושינגטון היה יושב בחדרו שצפה לגשר והיה מכתיב לאשתו אמילי הוראות לעובדים, והיא הייתה מעבירה אותן וחוזרת עם עדכונים. אלא שמהר מאוד אמילי, שהייתה אישה חכמה ומוכשרת ממש בעצמה, למדה את העסק, והתחילה לפתור את מרבית הבעיות ההנדסיות והאחרות שקרו במהלך הבנייה בעצמה! כהוקרה לעבודה שלה היא זכתה להיות האישה הראשונה שחצתה את הגשר כשהוא נפתח ב-1883, ועד היום בשלט קטן בכניסה לגשר כתוב על התרומה של הרובלינגים - "מאחורי כל עבודה גדולה אפשר למצוא את המסירות וההקרבה העצמית של אישה".
אז כן, אפשר לומר שהתרגשתי כשגיליתי שאני גרה ברחוב s 4th פינת רובלינג, במיוחד כי לא כתוב איזה רובלינג, ואני יכולה להעמיד פנים שהוא על שם אמילי, שניצחה את קללת הגשר! אגב, בסיור ויליאמסבורג שלי אני מראה לכם בדיוק איפה אני גרה, ולמה קוראים לבניין שלי finger building. קצת מסקרן? יופי, תירשמו: https://www.nycbeivrittours.com/reservations :)
